שרירי ה- core הם שרירים יציבתיים עמוקים אשר יוצרים יציבות מתואמת, מדוייקת ומאוזנת בעמוד השידרה (החוליות והדיסקים) והאגן. שרירים אלו מאפשרים ומסייעים לקליטת עומסים בעת עבודה פונקציונאלית של חיי היום-יום ובפעילות מאומצת.
כאשר היכולת לכווץ שרירים אלו נפגעת(עקב ניתוח או טראומה) נוצר לחץ מיותר על עמוד השדרה, האגן ומפרקי הגפיים התחתונות(יריכיים, ברכיים וקרסוליים) וכך נוצרות פציעות.
שרירי ה-core כוללים את השכבות העמוקות ביותר של שרירי הבטן, הגב וקרקעית האגן.
בשיעורי הפילאטיס אנו מאתגרים שרירים אלו באמצעות עבודה מדוייקת ומודעות גופנית ומלמדים את הגוף לחזור לעבוד בסדר הנכון כך ששרירי היציבה יפעלו לפני השרירים המניעים ובכך ייצבו את עמוד השידרה והמפרקים ויכנו את הגוף לקבלת עומסים ובכך ימנעו פציעות.
שרירי ההבטן הם קבוצת שרירים מרכזית בשמירה על מנח תקין של בית החזה מעל האגן ועל האגן מתחת לבית החזה, וזאת רק מעצם העובדה האנטומית, כי הם מחברים בין שני איברים אלו. שרירי הבטן מחולקים ל-4 שכבות:
- השיכבה הקרובה ביותר לשלד- השריר הרוחבי
- השריר האלכסוני הפנימי
- השריר האלכסוני החיצוני
- אחרונה חביבה, הידועה לשימצה (ראה ערך: פרסומת ליוגורט "דנונה" של פעם עם "מרובעים" בבטן) – השריר האורכי.
וכרגיל, אנו מגיעים לשאלה:
למה זה בכלל חשוב להיות במנח התקין שציינתי בהתחלה?
כל ידידי המלומדים, שקראו את הפוסטים הקודמים, ידעו לענות על כך … קבלו ח"ח. ואחזור על כך בקיצור בשביל הפחות מצטיינים… מנח תקין של עמוד השידרה בו הראש, בית החזה והאגן נמצאים באותו קו, מונע מתחים מיותרים ופציעות עתידיות.
היופי בשיטת הפילאטיס זה שאנו מאתגרים את שרירי הבטן מכל מיני כיוונים ובכל מיני דרכים. אסביר את כוונתי…
בתרגילים מסוימים אנו דורשים משרירי הבטן לייצב את האגן ולהניע את בית החזה ובתרגילים אחרים בדיוק להיפך, כלומר, לייצב את בית החזה ולהניע את האגן. כמובן לא שוכחים גם את האופציה של להניע את שני האיברים אחד כלפי השני או לשמור אותם במצב הזה תוך כדי הנעת הגפיים… בקיצור, אם הבנתם את כוונתי, עוברים בשיעור על כל האופציות.
ומלבד הבריאות שנרוויח נרוויח גם בטן שטוחה… שניים במחיר של שיעור פילאטיס אחד!
אז… תהינו!!!