התחלתי את דרכי בתחום הפילאטיס בשנתי השניה ללימודי בהוראה למחול. זאת בעקבות נקע בקרסול, אחרי נחיתה לא מוצלחת (יותר נכון- התרסקות) באמצע שיעור בלט. אין ספק שהקרסול כאב והתנפח, אך מה שיותר הפריע לי זה המחשבה על כמות הזמן שאצטרך לשבת רגל על רגל (ממש לא בשביל היפר כמוני) ולא להתאמן. אך לא אמרתי נואש והתחלתי להמציא תרגילים שלא דורשים עמידה על כף הרגל הפצועה תוך כדי השיעורים. מורתי התרשמה מכוח הרצון ומהיצירתיות והמליצה לי לקחת שיעורי פילאטיס. היא הפנתה אותי לסרגיי לוקין- בעל סטודיו לפיאלטיס ובלט בת"א- סולן בלט לשעבר בתיאטרון קייב.
בזכות הפילאטיס, שמרתי בתקופת ההחלמה על היכולות הגופניות (חוזק וגמישות) ואף שיפרתי. ברגע שעברתי את השלב האקוטי של הפציעה, התחלתי גם לעבוד על הקרסול בשרשרת סגורה, כלומר בדריכה על משטח, כנגד קפיצים. בהדרגה העלתי את התנגדות הקפיצים, בכדי להכין את הקרסול לעומס של משקל הגוף (ברוך השם 65 ק"ג).
אני אומנם לא רקדנית מקצוענית, אך גם רקדנים חובבים סובלים מפציעות בעקבות הדרישות בריקוד לטווחי תנועה גדולים תוך כדי נשיאת משקל על בסיס צר (כרית כף הרגל) ובו-זמנית לקואורדינציה. באמצעות הפילאטיס ניתן גם לשפר יכולות (חוזק, גמישות וקואורדינציה), גם "לשמן" את המפרקים לקראת הפעילות העצימה וגם לעבוד ללא נשיאת משקל במקרה של פציעות ועומס על המפרקים.
כל מה שנותר לי זה לאחל לכם ולי …… עד 120 ללא פציעות!
ועד לפעם הבאה,
שלכם,
ענת.
מעניין? אתם יכולים להרשם ולשמור על קשר ב-RSS או בדואר אלקטרוני.